צינורות להובלת דלקים מציתים סכסוכים
איך גז פוסילי מלבה מתיחויות במזרח הים התיכון; המקרה של צינור האיסטמד-פוסידון
הקדמה
ברחבי העולם, תעשיית הדלקים המאובנים נאחזת בגז כחבל הצלה, בטענה שקרית כי מדובר ב"פתרון שאינו מזיק לאקלים", תוך נסיון להאיץ בניית תשתיות גז חדשות1. בצד התאוצה שצבר ענף הגז בעשורים האחרונים, התרבו העימותים הגיאופוליטיים סביב פרויקטים של הפקת גז. אלה מתרחשים בעקבות היסטוריה ארוכה של סכסוכי נפט2 ושיטות ניאו-קולוניאליסטיות להפקת נפט וגז.
ממשלות וארגונים בין-ממשלתיים כמו האיחוד האירופי, מקדמים באופן שקרי רעיון כאילו גז מאובנים הוא מקור אנרגיה נקי ופתרון לביטחון אנרגיה,3 כאשר מספר ממשלות אפילו 'מוכרות' טענה כאילו גז מאובנים הוא גם פתרון לשלום באזור.
לא זו בלבד שהוצאת הגז מהמאגרים מלבה מיליטנטיות שממילא קיימת באזור, אלא שהיא מאיימת על בריאותם ופרנסתם של אלה שמתגוררים בסמוך לפרויקטים אלה, מאיצה את משבר האקלים, מאיימת על ביטחון המזון ועל הזכות לקורת גג, ומגדילה את הסיכון לאירועי מזג אוויר קיצוניים ולסכנות אחרות. הדבר משפיע באופן בלתי מידתי על קהילות מוחלשות ועל האנשים החיים בדרום הגלובלי.
דוגמה רלוונטית ועכשווית היא איסטמד-פוסידון; הפרויקט של האיחוד האירופי להנחת צינור ענק המהווה שדה מוקשים גיאופוליטי. הוא נועד להוליך גז במסלול תת-ימי באזורים שנויים במחלוקת בין ישראל וקפריסין לאיטליה, דרך קפריסין ויוון. היעד הסופי של הצינור הוא רשת הגז של האיחוד האירופי. מלבד היותו שדה מוקשים גיאופוליטי, הוא גורם למיליטריזציה, לסכסוך ולדיכוי באזור מזרח הים התיכון. במיוחד לנוכח המשבר הבריאותי שנגרם ע"י הנגיף COVID-19 והמיתון הכלכלי בו אנו מצויים, פרויקט זה מהווה בזבוז של כספי ציבור ומשאבים פוליטיים של האיחוד האירופי, בתקופה שבה נדרש להפנות בדחיפות משאבים אלה לאפיקים חיוניים אחרים. מסמך זה מתאר את היבטיו השונים של הפרויקט, את מגרעותיו ולבסוף מציע דרכי פעולה.
מהו איסטמד-פוסידון?
במילים פשוטות, זהו צינור ענק עם שני חלקים. חלק אחד נקרא איסטמד,4 שיוביל גז מהאזור השנוי במחלוקת באגן ה"לבנטין" (מזרח קפריסין) ליוון דרך שטחה של קפריסין. החלק השני הוא צינור6 פוסידון,5 שיוביל גז בשטחה של יוון לאיטליה. אורכם של שני הצינורות ביחד יהיה כ-2100 ק"מ (ראה נספח לפרטים נוספים על מקטעי הצינורות). צינור זה, אם יונח, יהיה אחד הצינורות הארוכים ביותר באירופה, ולפי הדיווחים, העמוק בעולם,7 עם מקטעים שקבורים בעומק של עד 3 ק"מ מתחת לפני הים,8 ושמציבים אתגרים לוגיסטיים וסיכונים חמורים.
משום שקיים יותר מידע זמין אודות האיסטמד מאשר על צינור פוסידון, מסמך זה דן ביתר פירוט בראשון. עם זאת, אין להתעלם מצינור פוסידון; האיחוד האירופי תומך בפרויקט זה ומייעד את הגז שיזרום בו לצריכה אירופית, ולכן אין זה סביר שצינור האיסטמד ייבנה ללא צינור פוסידון.
צינורות האיסטמד ופוסידון נמצאים בשלבי פיתוח ראשונים; על כן, זהו הזמן המתאים לעצור את הפרויקט לפני שיגויסו הכספים ויונחו הצינורות.
חברה בשם IGI-Poseidon 9 מקדמת את שני הפרויקטים; זהו מיזם משותף של DEPA ואדיסון היווניות, חברה איטלקית בבעלות קבוצת EDF הצרפתית, החברות הישראליות דלק ורציו, שברון (חברה אמריקאית, שרכשה לאחרונה את נובל אנרג'י ואת רישיונותיה הישראליים), אקסון (ארה"ב), ENI (איטליה), TOTAL (צרפת), Shell (הולנד), קטאר פטרוליום, קוגאס ו-BG (קפריסין), כולן בעלות אינטרסים לקדוח באזור. ראה נספח לפרטים נוספים על החברות הבינלאומיות המעורבות. עלות הנחת צינור האיסטמד מוערכת ב-6 מיליארד אירו,10 והקיבולת השנתית של הצינור תגיע ל-20 מיליארד מ"ק (BCM) גז.